משטרת ימ"ר חוף נ' גלאם ואח'

החלטה

המשיבים חשודים כי קשרו קשר לבצע עבירה של התפרצות וגניבה.

המשיב מס' 2 עצור מיום 8/8/13 והמשיב מס' 1 עצור מיום 11/8/13 .

עיקר הראיות כנגד המשיבים נעוץ בהאזנות סתר לשיחות טלפוניות, מעקבים וצילומים שנעשו במהלכם. ביום 18/8/13 הגישה העוררת לבית המשפט קמא "הצהרות תובע", נפרדות לגבי כל אחד מן המשיבים ובהן נתבקש מעצרם למשך 5 ימים.

בהצהרת התובע נגד המשיב 1 נטען כי יש בכוונת התביעה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. עילות המעצר שנטענו כלפיו הינן, מסוכנות לשלום הציבור וחשש כי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט, הימלטות מן הדין והשפעה על עדים.

את עילת המסוכנות כנגד משיב 1 ביקשה העוררת לחזק, בהפנותה לעברו הפלילי המכביד ממנו אף עולה כי ריצה מאסרים בפועל.

הצהרת התובע כנגד המשיב 2 דומה לזאת שהוגשה כנגד המשיב 1, ואף שם נטען כי הוא בעל עבר פלילי מכביד.

בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת הבכירה יעל אבירם (להלן: "בית המשפט קמא"), דן בבקשות המעצר שנתבקשו בהצהרות התובע והחליט להורות על שחרורם של המשיבים בערבות עצמית בסך 7,000 ₪ ושני ערבים צד ג' כל אחד על סך 5,000 ₪. כן הורתה כי המשיב 1 ישהה במעצר בית מלא בביתו בפיקוח שלושה מפקחים, תוך איסור יצירת קשר בינו למשיב 2.

לגבי משיב 2 לא פירט בית המשפט קמא את תנאי השחרור בערובה בציינו כי הוא עצור בתיק נוסף, במסגרתו צפוי להיות מוגש כתב אישום ביום 22/8/13, אולם, ניתן להבין מהחלטתו כי במידה וישוחרר בערובה בגין התיק הנוסף, כי אז יחולו עליו תנאי השחרור בערובה, שנקבעו בתיק זה לגבי משיב 1.

בית המשפט קמא לא קבע דבר בהחלטתו בדבר קיומן ועוצמתן של ראיות לכאורה, או העדרן, אלא רק לכך שעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע במקרה זה מתבטאת בשיחות והיוועדות בצוותא, ומאחר "... והקשר הינו לביצוע עבירת רכוש יחידה שלא יצאה אל הפועל (מבלי להקל ראש), לא שוכנעתי בענין קיומה של עילת מעצר הנדרשת לצורך הארכת מעצר על-פי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים", ומכאן, כאמור, השחרור בערובה.

יחד עם זאת, ניתן להסיק מהחלטת בית המשפט קמא כי סבר שישנן ראיות לכאורה אך בשל העדר עילת מעצר, הורה לשחרר את המשיבים.

על ההחלטה הנ"ל של בית המשפט קמא נסב הערר שבפני.

בערר נטען כי מעצרם של המשיבים הינו במסגרת פרשה רחבת היקף, מורכבת ומסובכת, במסגרתה נעצרו חשודים נוספים, במקומות נוספים המטופלים ע"י יחידות משטרה שונות. לדעת ב"כ העוררת, שגה בית המשפט קמא "... שעה שלא נתן משקל ראוי לעילות המעצר הסטטוטוריות הקבועות בחוק" וכן, "שגה בית משפט קמא שעה שהתייחס לעבירת רכוש כעבירה יחידה שלא יצאה על הפועל, מבלי להתייחס למכלול העצורים והפרשייה המורכבת והמסובכת. מה גם שלא התייחס לעברם הפלילי של המשיבים".

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ביום 18/8/13, הוריתי לעוצרם עד למתן החלטה אחרת, על מנת שאוכל לבחון בתיק החקירה עב הכרס קיומן או העדרן של ראיות לכאורה ואת שאר נסיבות המקרה.

לאחר שעיינתי בפרוטרוט בכל המצוי בתיק החקירה שהוגש לעיוני, אני סבור כי אף שישנם חשדות לביצוע העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע של התפרצות, הרי שהקביעה כי קיימות "ראיות לכאורה" בעייתית. אני משתמש בענין זה בלשון זהירה הואיל ואין זה ראוי כי נושא זה ייקבע, לראשונה, (שהרי, כאמור, בית המשפט קמא לא התייחס לנושא זה והסניגורים טרם עיינו בחומר החקירה) בערכאת הערר, ורצוי כי תינתן אפשרות לצדדים לטעון בענין זה, במידה ותוגש בקשה למעצר עד תום ההליכים בפני בית המשפט קמא, לאחר שהסניגורים יעיינו בחומר החקירה.

זאת ועוד. איני סבור, כפי שטען ב"כ העוררת בערר, שקיימת בגין העבירה הנדונה עילת מעצר סטטוטורית שהרי, העבירה הנדונה איננה מסוג העבירות המקימות על-פי סעיף 21(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות איפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), עילת מעצר סטטוטורית.

בית המשפט קמא, כאמור, קבע שעבירת רכוש יחידה שלא יצאה אל הפועל אינה מקימה עילת מעצר הנדרשת לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים. איני סבור שניתן לומר כי בכל מקרה עבירת רכוש יחידה לא תקים עילת מעצר וגם דבר זה תלוי נסיבות הוא.

במקרה שבפני עבירת הרכוש הינה "רק" קשירת קשר, ועל אף שגם עבירה זו חמורה היא ולעיתים תצדיק מעצר, הרי שבנסיבות, כשגם הראיות לכאורה "בעייתיות", היא אינה מצדיקה שלילת חירות בטרם משפט, על אף עברם המכביד של המשיבים. דהיינו, עברם הפלילי של המשיבים מחזק את המסקנה בדבר מסוכנותם לציבור אך בטרם נגיע לכך, על העוררת לעבור את "המשוכות" של ראיות לכאורה ועילת מעצר ולכך, בשלב זה, טרם הגיעה.

טענת ב"כ העוררת כי יש לעצור אדם הואיל והוא "מעורב" בפרשייה מסובכת, מורכבת, הכוללת חשודים רבים ומערבת יחידות חקירה רבות, אינה מקובלת עלי.

כל אדם הינו עולם נפרד, עולם ומלואו, ועל כל אדם ליתן את הדין אך ורק בגין העבירה שהוא ביצע, ולא על מנת להקל על רשויות החקירה שחוקרות פרשה רחבת היקף. קל וחומר שיש לנהוג כך כשלא מדובר בתום משפט בו קבע בית המשפט את אשמתו, אלא בשלב ראשוני בו עדיין מתקיימת חזקת החפות מפשע.